תשעים וחמש שנים להיווסדו של בית מרקחת "קרינקין" בתל אביב

בנפש חפצה ניגשתי למלא את בקשתה של יהודית ריקליס, תושבת ניו-יורק, נכדתו של אהרון זליג קרינקין, ולכתוב את פועלה של משפחה שהטביעה את חותמה על התעשייה, הרפואה, הרוקחות וישוב ארץ ישראל.

עוד ברוסיה נקשרו האחים לבית קרינקין לתנועה הציונית, התכתבו עם ראשיה, והיה זה אך עניין של זמן עד שיארזו את צרורותיהם ויעלו אל ציון ארץ האבות. אהרון זליג קרינקין, יליד 1858 , גדל בבית אמיד ואת הונו עשה מסחר באניות נפט, ומתחנות רבות לאיסוף דגים, שהיו בבעלותו. רעייתו פייגה ציפורה ילדה לו 6
בנים ובנות.

העיר צאריצין הייתה מרכז חשוב של תנועת "חיבת ציון" ובה התוודע קרינקין לתנועה הציונית. באותה עת עסקו הקהילות היהודיות בערי פולין ורוסיה בייסוד אגודות להתיישבות עממית בארץ ישראל. האגודות שאפו לכלול בתוכן אלף חברים ועל כן נקראו "אגודות האלף". חברותיה של פייגה ציפורה הזהירו אותה שהיא הולכת לארץ מדבר והיא השיבה להם: "מקום שבו אתיישב עם אהרון זליג, לא יהיה מדבר".

בשנת 1909 נטל קרינקין את משפחתו ותוך שבועות אחדים הגיעו ליפו.
מיד עם בואו, שוטט בשווקי יפו ובין חנויותיה ופגש שם רבים מיוצאי צאריצין. הוא התבונן בבתי המרקחת המשגשגים של יפו, כולם בבעלותם של ערבים, ובנפשו גמלה ההחלטה לפתוח בית מרקחת בתל אביב.
קרינקין רכש אדמות ברפיח מטעם "אגודת ישראל", שהטיפה לרכישת אדמות בארץ ישראל. אדמות רפיח היו זולות אך חוליות. קרינקין הגיע לרפיח יחד עם זרח ברנט, גרשון לוין ואחרים. "אגודת ישראל" מנתה 210 אנשים מיפו, מרחבי הארץ וממקומות שונים בעולם. יהושע ברזילי כתב ב"העולם" שהאגודה שואפת להתנחלות בדרומה של ארץ ישראל, בייחוד בגְליל רָפָה (רפיח) ששם אפשר לקנות אדמה, אמנם כחושה, אבל במקום שווה ובתנאים נוחים לכל נפש. ככל האגודות שניסו את מזלן בהגשמת חזון ההתיישבות ונכשלו משיקולים מדיניים ואחרים, כך אף תכניתו זו של קרינקין ירדה לטמיון.

מעתה התמסר קרינקין לבית החרושת "שמן". בשנת 1907 רכש מניות במפעל ליצור שמנים "חדיד", לימים בית החרושת "שמן", שנקרא בשמו הקודם "עתיד". הרעיון עלה כבר ב 1903- , בפגישת חובבי ציון במינסק, בראשותו של נחום וילבושביץ, בעל הון שעלה מרוסיה. לימים הוקמה שותפות בינו לבין אליהו מאיר ברלין ובעלי הון מצאריצין. בד בבד עם פעילותו בבית החרושת "שמן”, ביקש קרינקין מוועד המושבה תל אביב לאפשר לו להקים בית מרקחת. בספר "כד השמן" מסופר כי בשנת 1909 נפסקה פעילותו של בית החרושת "עתיד". הוא הועבר לידיו של אהרון זליג קרינקין ולאחר שנים אחדות לידיו של המהנדס טוביה דוניה, גיסו של פרופ' חיים וייצמן.

יוזמה נוספת של קרינקין היתה רכישת מפעל לכפתורים, שבו עבדו כמאתיים פועלים. את סכום ההשקעה נתן נתן שטראוס, בתקווה לקבל חמישה אחוז מהשקעתו. בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה ולמכונות נגרם נזק רב וזה היה סופו של המפעל. בשנת 1914, קיבל קרינקין רישיון להקמת בית מרקחת. כרוקחת אחראית שימשה גברת סיניאבר.

בסוף אותה שנה הגיע גם עוזר רוקח אברהם קרינקין והתייצב לעבודה לצד אביו. סמוך לכך שלחו אביו לביירות, שם סיים את לימודי הרוקחות באוניברסיטה האמריקאית.

בשנת 1919 , נפטר אברהם קרינקין בלא שהיה סיפק בידו להגשים את תכניותיו הרבות לפיתוח בית המרקחת. יצוין שבכל השנים דאג זליג קרינקין שבבית המרקחת לא יפקד מקומו של רוקח מוסמך.

בית מרקחת קרינקין היה מעוזם של רופאי תל אביב יוצאי רוסיה, שהיו מבלים שעות אצל קרינקין. ביניהם ד"ר פוחובסקי, כירורג מפורסם, שהגיע ארצה בשנת 1906 אך התקשה לעבוד במקצועו ביפו.

בתי המרקחת בארץ ישראל באותה תקופה לא נשאו רווחים, ולכן נאות קרינקין ברצון לקבל את המצאתו של פוחובסקי "משחת פוחובסקי", שהכניסה לו רווחים נאים. הרכבה של המשחה, הקרויה על שמו,
נשאר עלום עד היום. הדוקטור שהפיץ אותה, היה מגיע לבית המרקחת על אופניו מדי יום כדי להתחשבן עם הבעלים ולברר כמה משחות נמכרו באותו יום.

רוביק רוזנטל בספרו "האור והקסם" כתב ש"רווחו שמועות על השכלתו" של ד"ר פוחובסקי. אילו היה בודק בספרות על אותה תקופה היה מבין מעצמו שד"ר פוחובסקי, הכירורג הראשון בתל אביב, היה ידוע כרופא מוכשר ומיומן.

בשנת 1919 רכש קרינקין מכונית פרטית, מהראשונות שנעו על כבישיה הצרים של המושבה. במכתב לוועד העיר כתב: "אני מבקש מכבוד הוועד להרשות לי להעמיד בחצרי בנין עמודים עם מכסה למעלה בשביל האוטומוביל שלי. המכונה עומדת תחת השמש ומתקלקלת מזה".

בין ידידיו הקרובים של קרינקין היה דוד סמילנסקי, שחילק רישיונות במחלקת העסקים בעירייה, שתחת ניהולו. יום אחד הגיע לבית המרקחת והטיל עליו מס שלטים שלא נראה לבעליו. המריבה שפרצה שם
הגיעה לאוזני השכנים וזו הסיבה שקרינקין לא נזכר בכתביו של דוד סמילנסקי.

כאשר רצה השחקן שמעון שטרן להגיע ארצה, נתקל בסירובה של מחלקת ההגירה, אי לכך ירד מצרימה והקים שם את תיאטרון "העבריה". הוא התפרנס בכבוד וכשעלה ארצה הצטרף לחבורת שחקנים
במסגרת "הסתדרות הבמה העברית".

יצויין כי שטרן לא נזכר אצל רבים מכותבי הזיכרונות, שהוא עזר להם כלכלית.
שמעון שטרן פגש את סוניה, בתו היפהפיה של אהרון קרינקין והתאהב בה.

אי לכך הופיע בבית המרקחת של אביה והציע את עצמו כמנהל. כך זכה גם להיות מנהל בית המרקחת וגם לשאת לאשה את סוניה. יש לציין כי בזכותו שגשג בית המרקחת כלכלית. בהיותו במצרים קשר שטרן קשרים עם חברת "גרין" (כיום "כצ'ט"), ודרכה קיבל את סוכנות "באייר" בישראל.

שטרן השכיל להפוך את בית המרקחת שלו למוסד נושא רווחים באופנים שונים; למשל, רבים מלקוחות בית המרקחת נהגו לקשור את בהמותיהם לעמוד קרוב, כמנהג גיבורי המערב הפרוע, ולהשיב את נפשם במשקה. ראשון רוקחי תל אביב, זאב אוורבוך, העמיד קנקן מים צוננים בבית המרקחת שלו, אצל קרינקין זכו הלקוחות לשתות תה ממותק מתוך סמובר. ולא די בזאת אלא שהפועל התימני שעסק ברחיצת
מבחנות, היה נותן מים לבהמות שבחוץ, בבחינת "שתה וגם גמליך אשקה".

דמיונו הפורה של שטרן, הביאו לייסד, בתוך בית המרקחת, תחנת מוניות מירושלים לתל אביב, שירות שנמשך שנים אחדות.

כל מי שקנה את "משחת פוחובסקי", זכה במשחת פנים של אליזבט ארדן, ששמעון שטרן היה נציגה בארץ, באמצעות חברת "גרין". במשך שנים אחדות התקיים בארץ "יריד המזרח", גם שם פרסם שטרן את בית המרקחת, והגיש טיפול רפואי לבאי היריד שנזקקו לכך. בנוסף לסוכנות של חברת התמרוקים אליזבט ארדן, היה שטרן סוכן בלעדי לתרופת הכינין, ששימשה נגד מחלת המלריה ונגד חום. הכינין שווק תחילה
כתמיסה ורק לאחר זמן בגלולות.

השם קרינקין נזכר רבות במכתביהם של ועדי המושבות. בתחילת שנות העשרים של המאה שעברה התקין יהושע ציינגולד, מראשוני פקידי משרד הדואר, טלפון בבית המרקחת של קרינקין שמספרו 23 .
בעיתונות קבלו על כך שכתבו "טלפון" ולא "שח-רחוק", כפי שנהגה משטרת ישראל.

בין מבקרי בית המרקחת נמנו ציוני רוסיה, שקבעו את פגישותיהם במקום, ביניהם נחום סוקולוב, אחד העם והרקדן ברוך אגדתי. שמעון שטרן אהב מאד פרקי חזנות וסייע בידי האמרגנים של החזנים הידועים
קוורטין, רביץ וקיפניס, להפיץ את הכרטיסים למופעיהם בבית המרקחת. בנוסף למופעי חזנות, נמכרו בבית המרקחת גם כרטיסים למופעי תיאטרון וקולנוע.

בשנת 1929 נתקבצו בבית מרקחת קרינקין כמה רופאים ורוקחים וייסדו את "פרמקו" ,Pharmaceutical corporation חברת התרופות הראשונה בארץ ישראל.
החברה הצליחה לייצר מוצרים אחדים כמו "זיאול" נגד זיעה, "יבול" נגד יבלות ו"תינוקול" משחה לתינוקות.

בשנת 1930 כתב קדיש סילמן בעיתון "הדואר" על מפעל התרופות הראשון בארץ ישראל, והזכיר כי מוצריו שווקו גם לקנדה. אולם היזמים לא הצליחו במפעלם, חשיבותו של "פרמקו" היא אך בכך ששימש כמנוף
להקמת בית החרושת "צרי", שנוסד בשנת 1934 , במבנה ברחוב הגר"א בתל אביב, שם המשיכו לייצר את מוצריו של "פרמקו".

בשנת 1942 חלה שמעון שטרן במחלה קשה והלך לעולמו. שתי בנותיו מכרו את בית המרקחת בתנאי מפורש שימשיך לשאת את השם "קרינקין", וכך הווה. בית המרקחת נקרא "קרינקין" עד עצם היום הזה.

לעיון נוסף:
במה, חוברת ב' תש"ג.
גנחובסקי ד', מבית המרקחת של קרינקין בתל אביב לגן העיר בירושלים, בתוך מסיבות החברה הגבוהה
ועוד. מאה סיפורים ירושלמיים, ירושלים 1993 .
כד השמן, קובץ ליובל עשרים שנות "שמן", חיפה תש"ה.
מיכלין א', אהרון זליג קרינקין וחתנו שמעון שטרן, הוצאה עצמית, 2003 .

מאת: מגר' אמנון מיכלין

פורסם ברבעון הישראלי לרוקחות גליון מס' 28 מרץ 2010

סגור לתגובות.